.

פרשת ויגש - חס"ה לשבת

האם עיסוק בטרדות הפרנסה פוטר מלימוד תורה? מה אירע כשהעגלון סמך על הסוסים שיידעו את הדרך? ועל מה אנחנו מתענים ביום שישי הבא (עשרה בטבת)? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת ויגש

רבי יוסף שמואלי  | יום חמישי ב' טבת התשפ"ה  |  02.01.2025 |  11:30

חידוש

"וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (מה, ג)

אומר המדרש (בראשית רבה) אמר רבי אבא כהן ברדלא, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו האחים יכולים לעמוד בתוכחתו, הדא הוא דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. לכשיבוא הקדוש ברוך הוא "ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא", שנאמר (תהלים נ, כא) אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה. עד כאן. דברי המדרש יורדים חדרי בטן, ומה נענה ביום הדין. ברם המילים "ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא", צריכים ביאור, מהי כוונת המדרש.
הרב כתב סופר (הובא בכתר יונתן פרשת ויגש) כתב לבאר זאת, שלכל אדם תמיד טענות ומענות, על השאלה מדוע לא עסק בתורה, ישיב, מפני שהיה עליו עול פרנסה. או ישיב מפני שלא היה לי שכל ובינה להבין את התורה. על השאלה מדוע לא חינך את הילדים, ישיב, כי היה חסר לו כסף, ועוד כהנה טענות ומענות כרימון. אבל הקדוש ברוך הוא תופס את האדם "לפי מה שהוא", הן לעסקים שלך היה לך זמן, לעבודתך היה לך זמן, וכסף לקנות בשבילך היה לך, וכך בעבודה ידעת להתחכם וידעת להרויח ולהקדיש זמן לכל הדברים האלו, ורק פה לרוחניות ולעבודת ה' לא עשית?! וזו כוונת המדרש שהקדוש ברוך הוא יוכיח כל אחד ואחד "לפי מה שהוא", לפי מעשיו שלו, יוכיחו.

סיפור

"כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי" (מד, לד)

משל לסוחר שקנה מלאי של סחורה וכשבא לחזור לביתו שכר עגלון שיקח אותו עם כל הסחורה, הוא עלה על העגלה ופנה אח"כ לעגלון ואמר לו אני עכשיו עייף מאד ובודאי אני ארדם תוך כדי הנסיעה, לכן אני אומר לך עכשיו שתדע שאני סומך עליך וכל האחריות היא עליך, ותזהר היטב לשמור על הסוסים שלא יפנו ימין ושמאל שאז העגלה יכולה להתהפך, ולכן תשגיח גם על עצמך שלא תרדם והסוסים ילכו חופשי לעצמם, העגלון שמע את דבריו והבטיח לו שישמור טוב על הסוסים ואין לו מה לדאוג.

והנה הסוחר הזה תוך זמן קצר שקע בשינה, והעגלון המשיך להוליך את הסוסים אבל אחרי זמן קצר העגלון ג"כ נרדם והמושכות של הסוסים נעזבו לו מידו, והסוסים נטו לצד והלכו לאכול משהו שגדל בקצה הדרך, והיה שם בהמשך איזה עמק קטן והסוסים נפלו לשם וכל העגלה התהפכה והסוחר ניזוק בגופו וכל הסחורה הלכה לאיבוד. הסוחר מיד הרים את קולו על העגלון איך זה שלא שמר על הסוסים הרי הזהרתי אותך מתחילה על זה! א"ל העגלון מה אתה רוצה ממני אני לא הזקתי אותך כלום, אני החזקתי במושכות של הסוסים ואני מכיר את הסוסים האלה שהם הגונים והם בעלי מוח וסמכתי עליהם שילכו בדרך הישרה, כלום ידעתי שהם יטו מהדרך? אמר לו הסוחר א"כ אתה טוען שאני צריך לתבוע את הסוס, כלום אינך יודע שסוס זה סוס וא"א לסמוך על חכמתו?

והנמשל לכך הוא: שכל אדם יש לו נפש שכלית ונפש בהמית, והוא צריך לאחוז במושכות כדי לשמור על הנפש הבהמית שלו שלא תלך אחרי התאוות, ואם הנפש המשכלת לא משגיחה על הנפש הבהמית מיד היא הולכת אחרי התאוות שרואה בצידי הדרכים ועי"ז תהפוך את כל העגלה שהולכת איתה, וא"כ ק"ו במה שנוגע לחינוך של הבנים הנערים צריך לדעת שאמנם הבן יש לו שכל - אבל אם לא משגיחים עליו ומכוונים אותו לדרך הנכונה ונותנים לו לעשות כרצונו הוא יכול להגרר בקלות אחרי הנפש הבהמית, וכמה הפסד יכול לבוא מזה שהוא יכול להפוך את כל העגלה עם הסחורה שבתוכה, דהיינו אף שיש לו כבר קניינים בתורה ומעש"ט הוא יכול לאבד את כולם, ולכן צריך לשים לב היטב על חינוך הבנים. (מו"ר ראש הישיבה וכן בדרש יהודה)

לכן כאשר האדם עוד נער ישתדל שלא יחטא וימלא את ימיו בלימוד תורה ויראת שמים. וגם אם כבר התחיל להתבגר וימי הנערות עברו עליו בחטאים, אל לו ליפול ליאוש אלא יתאזר בכל כוחו להתחזק ולתקן את אשר עיוות בצעירותו. וכפי שכותב הזוהר הקדוש על הפסוק (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום" "מפני שיבה" עוד לפני שתהיה בגיל שיבה, שאז כבר אין את הכוח לעשות תיקונים "תקום" תחזור בתשובה. וזו היא התשובה המעולה שהרי עדיין היצר בכוחו ואין זה דומה לזקן השב בתשובה שכבר אין לו כוח לעשות עבירות.

הלכה

עשרה בטבת

א. ביום שישי הבא (י' בטבת) יחול צום עשרה בטבת. עשרה בטבת הוא צום העשירי המבואר בפסוק שבו סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים, והביאה במצור בשנת ג' אלפים של"ח. ויתן ליבו על גלות השכינה וגלות ישראל ורוב הצרות והפורענויות מאז. חרבן בית המקדש, שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו ר"ל, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים.

ב. הצום מתחיל מעלות השחר של יום שישי (5:24 לאופק ירושלים) ומסתיים בצאת הכובים (כמובן שצריך קידוש).

ג. הרוצה לקום לפני עלות השחר לאכול, יתנה לפני שהולך לישון ומותר. ואם לא התנה וישן שינת קבע (על מיטתו) אסור לו לאכול. [אמנם הזוהר החמיר מאוד במי שישן שינת קבע אפילו אם התנה.]

ד. הכל חייבים בתעניות אלו, ואסור לפרוץ גדר. ואפילו מי שעל ידי כך יתבטל מלימודו, או מלמדי תינוקות. וכל שכן אנשים שעובדים וטוענים שחשים כאבי ראש וצמא וכיוצא בזה. וכל המצטער על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!